Someday

הוא חזר מהעבודה. בחוץ היה חשוך. פעם הוא אהב את החושך ואת הלילה, אבל אחרי שפגש אותה הכל השתנה. הוא השתנה. היו רק עוד כמה צעדים, והוא כמעט היה ליד המכונית שלו. בכל פעם שנכנס למכוניתו, הוא נזכר בנסיעה ההיא איתה לאגם. זה היה יום טוב, אולי היום הטוב בחייו. הוא הכניס את המפתח במתג ההתנעה, לחץ על דוושת הדלק ולבסוף נסע הביתה. עוד יום עבר בלעדיה. הוא הסיע את המכונית קדימה. הדרך הייתה כמעט בלתי נראית, והוא לא הרגיש טוב. הוא רצה לישון. עיניו נעצמו בעל כורחו. הוא חשב שעדיף היה להזמין מונית. פתאום, בליטה! ואז, צליל של שבירת זכוכית. הוא היה לכוד, לא יכול לזוז. הוא הרגיש שהחיים חומקים ממנו. ובכל זאת, משום מה, זה הרגיש כאילו זה לא הסוף.